ברית עולם על ספר חסידים ה׳:א׳

מהדורה: יוזעפאף, תר"ל

מקור ספר חסידים ה׳:א׳
1 הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתייאש ומתעצל בעצמו אפי' מאחת מן רמ"ח מצות עשה. או שהיה עובר על אחת ממצות לא תעשה האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. ומנין שאנחנו חייבי' לחזור פעם שנייה ולהוכיחו אם לא קבלו בראשונה דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד שיחזור ויוכיחנו שנאמר ויקרא י"ט י"ז הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדברי' כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת. ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו. וימשול לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו. ואל ישא פני זקן וגדול. אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפי' לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקי' כבוד לרב. ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ואנו חייבי' להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו שכך אמרו התקוששו וקשו. קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ולא יהיה אדם מונע מחבירו אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם. ובדברי שמים. והמחזיק עצמו מלהוכיחו חייב בעונש חבירו שנא’ לא תשא עליו חטא. ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו. לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשת ואתה בן אדם יחזקאל לג ט ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו'. הוא בעוונו ישא ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחלה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע. שכן אמרו יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא:
פירוש ברית עולם על ספר חסידים ה׳:א׳
1 דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתי כו'. שבת דף כ"ד ומ"ש דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד ערכין דף ט"ז בסמוך כתב רבינו אין לי אלא הרב לתלמיד וכו' והרב המפרש כתב וז"ל תלמיד לרב וכו' דאי לדבר זה אתי קרא לבד שיחזור ויוכיחנו כדלעיל הול"ל הוכח הוכח או תוכיח תוכיח ומדנקט תרי לישני שמעינן זה נמי עכ"ל וכונתו לתרץ השני סוגיות דערכין ודמציעא. ואני בעניי אומר דנהי דמצא מקום לשתי הדרשות אבל מה יענה למ"ש פ' אלו מציאות הוכח אפי' ק' פעמים דהרי מוכח דתיבת הוכח משמע אפילו ק' פעמים ואיך אמרו בערכין מנין שחוזר ומוכיח ת"ל תוכיח אלמא דהוכח לא משמע אלא פעם אתת והראשוני' עמדו בזה כמו שכתוב בשיט' מקובצת ונמוקי יוסף עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד סוף פ' דברים בס"ד:
2 ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד וכו'. מציעא פ' אלו מציאות דף ל"א:
3 עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וכו'. פלוגתא היא בערכין שם ונקט למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ויש נוסחא שיכו ויקללו ויבזו ולנוסחא זו נקט כסדר פלוגתייהו שנסדר בש"ס הכאה קללה נזיפה למר כדא"ל ולמר כדא"ל וכ"כ בפירוש לקמן סימן תי"ג. שוב בא לידי ס' חסידים עם פירוש שנדפס בפפ"דמ וראיתי למפרש שכתב שסותר למ"ש סימן תי"ג ע"ש ולי ההדיוט הדבר ברור כמי שכתבתי ואין צורך למ"ש המפרש ע"ש ודוק. ומ"מ נראה דהרב מספקא ליה הלכתא כמאן דאי לא הוי ליה למנקט הסברא שהוא הלכה לחוד ואמאי נקט שלשתן. ויש קצת הרגש על רבינו בעל סמ"ג תלמידו בעשין י"א דפסק בפשיטות כר' יוחנן וכ' שהרמב"ם פסק כרב ולא נתברר טעמו ע"ש ולא חייש מר לספיקא דרביה רבינו המחבר ואני בעניי כתבתי במקומו דאשכחן מרגניתא בזוהר הקדוש פ' נח דף ס"ח ע"א ועד כמה יזהר ליה עד דימחי ליה הא אוקמוה חבריא הבט ימין וראה דרוח ה' דיבר בו בהרמב"ם ופסקא דפסקי' משה הלכה רווחת בין התנאים ולפי מ"ש הרמ"ע ודעמיה ז"ל והביאו הרב חוות יאיר סימן קנ"ב דרבי אבא המוזכר בזהר הקדוש שהיה מגדולי חברי רשב"י מר ניהו רב דגמרינן ששמו אבא יומתק הא דידן דרב אמר עד הכאה דהכי הוו נקוטי תנאי בזמנו. וכי תאמר בלבבך דאין ראיה מהזהר דרבי יצחק קאמר לה והיינו סברת רבי אבא המיוחד שבחבריו שהוא רב ועליה פליג רבי יוחנן בתלמודן דאיהו לא חשיב לרב כתנא כמפורסם בש"ס שחילק עליו הרבה וכמ"ש התו' בכתובות ד"ח לאו מילתא היא דאודי לי מיהא דר' יצחק סבר כרב וגם קאמר בלשונו הא אוקמוה חברייא דמוכח דרבים סברי הכי וא"כ הלכה כרבים וכ"ש כי מהלשון נראה דהיתה הלכה רווחת בין התנאים ולא רבו עליה:
4 ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש ויש למוכיח זכותו פשטן של דברים שהמוכיח ליקח זכיות של הרשע שלא קבל תוכחתו וכן ראיתי שכתבו המפרשי' בפירוש ולפ"ז יש לפרש הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הכונה לא יהיה כונתך שאם לא יקבל ליתן לו חטאתך וליקח זכיותיו וז"ש הוכח תוכיח ולא יהיה דעתך להכביד עליו חטא שלך והיינו ולא תשא עליו חטא ושוב ראיתי בפי' אשר נדפס בפפד"מ שפירש שיהיה למוכיח זכות מזכה חבירו לפי מחשבתו: